אקוואריוס ייזום ופיתוח נכסים בע"מ נ' עיריית נתניה

החלטה

בקשת העותרת להגשת תצהיר משלים, במסגרת עתירה שהוגשה על ידה כנגד המשיבה.

רקע העתירה הינו חיובה של העותרת בתשלום היטלי סלילה ותיעול בגין נכס שבבעלותה בנתניה. לעתירה הוגשה תגובת המשיבה ובעקבותיה נערך ביום 8.1.13 דיון מוקדם, שבסיומו ביקשו הצדדים להשהות את המשך ההליך לצורך מיצוי מו"מ בינהם, אשר יתכן ויהיה בו כדי לייתר את הצורך במתן פסק דין.

משנכשל המו"מ, הוגשה הבקשה שלפני, שתמציתה הוא כי לאור תגובת המשיבה וטענותיה, ביצעה העותרת בדיקות נוספות, לרבות פניה למודד מוסמך, בדיקות שנעשו במשרד התחבורה ועוד, בהן התבררו עובדות הסותרות את הנתונים שמסרה המשיבה, אותן מבקשת היא להניח בפני בית המשפט על מנת שיוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת.

המשיבה מתנגדת לבקשה. תמצית עמדתה היא כי הן מבחינה דיונית והן מבחינה מהותית, ולנוכח תכלית ההליך והכללים הנוהגים בו, לא מוקנית לעותרת זכות להגשת תצהיר נוסף אלא ברשות ביהמ"ש, ובענייננו, אין כל הצדקה להתיר הגשת תצהיר נוסף, מה עוד שמכלול טענותיה הנוספות הועלו על ידה בבקשתה דנן, ולאחר שהתקיים דיון בו ניתנה לעותרת האפשרות להשלים טיעוניה. יתרה מכך, טענות העותרת עתה מהוות הרחבת חזית משלא ביקשה תיקון העתירה ואף לפיכך אין להעתר לבקשה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, לא מצאתי להיעתר לה.

קודם שאנמק עמדתי אעיר, כי שקלתי האם אין מקום להשיב לב"כ העותרת את בקשתם בלא התייחסות כלל לגופו של עניין, זאת על רקע סגנונה וניסוחיה הבלתי ראויים להליך המשפטי, לרבות ובעיקר באופן אישי כלפי ב"כ הצד שכנגד, אשר מצאו הם להעלות באופן מורחב ומיותר לחלוטין. בסופו של דבר ולאור התוצאה החלטתי שלא לעשות כן, ואולם מתבקשים הם להבא להימנע מכך, על מנת שלא להביא לדחיית בקשתם ולו מטעם זה בלבד.

ולגופו של עניין. אמנם ער אני לכך כי בית המשפט רשאי לאפשר לעותר הגשת תצהיר משלים או הודעה משלימה, וזאת אם סבור הוא כי נדרש הדבר לצורך הכרעה בשאלות שהן באמת שנויות במחלוקת בין הצדדים. בענייננו אינני סבור כי יש לכך הצדקה.

שלא כטענת העותרת, הרי שהמשיבה הגישה "תגובה מקדמית לעתירה" ולא "כתב תשובה". לעותרת אין זכות מוקנית איפוא לקבלת פרטים נוספים, או להגשת תצהיר נוסף, או להגשת תגובה לתגובה. עם הגשת עתירתה והשמעת טיעוניה בעת הדיון, מיצתה לכאורה העותרת את זכויותיה ומשנתנה המשיבה הסכמתה, עפ"י זכותה בתקנה 8 (2) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) תשס"א -2000, לדון ולהכריע בעתירה כאילו הוגש בה כתב תשובה, הרי שניתן עתה לתת פסק דין על יסוד החומר הקיים בתיק. מסקנה זו תואמת גם את תכלית ההליך – האמור להיות מהיר ותכליתי, תוך בחינת סבירות פעולתה של המשיבה.

מכל מקום, אין המדובר בהגשת תצהיר משלים, שכן אם אכן זה הדבר הנדרש, יש בכך לכאורה משום הרחבת חזית, אלא לכל היותר נדרש תיקון לעתירה, דבר שבפועל לא התבקש. במצב דברים זה, משנותרת העתירה על כנה, אין צורך בהגשת תצהיר משלים, ביחוד על רקע בקשתה המפורטת עתה של העותרת שבה פרשה את כלל טיעוניה.

זאת ועוד, לא ברור לי מדוע לא יכולה היתה העותרת להשיג את הנתונים והעובדות המבוקשים להתווסף עתה ולהעלותם עוד במסגרת עתירתה המקורית, ולכאורה נראה לי בכל הכבוד, כי ניתן היה לעשות כן בשקידה ראויה וסבירה קודם הגשת העתירה, ולא רק בעקבות כתב התגובה.

במכלול האמור, לא מצאתי הצדקה לאפשר הגשת תצהיר משלים. עם זאת, ואף לאור תוכן תגובת המשיבה לבקשה, אראה בבקשה המפורטת ובתגובה לה שהוגשו, כחלק ממסמכי התיק.

הבקשה נדחית איפוא.

הוצאות יובאו בחשבון במסגרת פסק הדין.

ניתנה היום, ט"ז אדר תשע"ג, 26 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.